הרגלי אכילה נכונים - פרק ג'

שם למדתי לראשונה על הקשר בין צורת האכילה בה אנו משתמשים ומצבנו הנפשי והפיסי, ועל ההשפעה הרבה שיש לצורת האכילה שלנו על מצב הגוף השלם שלנו, הפיסי, הנפשי והרוחני כאחד. התפילה, צורת הישיבה, אופן האכילה ועוד מהווים חלק חשוב ביותר במסע שלנו להשגת הבריאות.

השפעת מנח הגוף בעת האכילה
למנח הגוף בעת האכילה אפקט קריטי על האופן בו נקלט המזון בגופנו וניתן להסביר זאת בשני אופנים עיקריים:
פיסיולוגית – דרכי העיכול בנויים בצורה מופלאה במיוחד המאפשרת זרימה נכונה של המזון, זאת לצד שרירי המערכת וגורמים נוספים המשפיעים על מעבר המזון לאורך צינור העיכול דרך הפה, לוע, קיבה, מעי דק והמעי הגס. למרות היצירה המופלאה המאפשרת מעבר של המזון לאורך הצינור גם בעמידת ראש, עדיין ניתן לסייע ולהקל על מערכת העיכול על ידי ישיבה ישרה וזקופה המאפשרת מעבר מזון קל ונוח בהרבה.
השפעה הדדית – ישיבה לא נכונה לרוב נובעת עקב התעסקות נוספת תוך כדי האכילה, התעסקות כמו צפייה בטלוויזיה, עבודה על מחשב, קריאה, משחק, שיח, הליכה, נסיעה ועוד סיבות המביאות אותנו לשבת עקום, להישען, ללכת ולשכב תוך כדי אכילה. כמובן שאכילה במצבים אלו, מעבר לכך שהיא מפריעה לכל המהלך העיכולי, היא בעיקר מונעת מאיתנו להיות במקום המודע לצרכים הפיסיולוגיים שלנו, מה שלרוב יביא לאכילת יתר.

לאור הנאמר ניתן להבין כי צורת הישיבה המומלצת ביותר היא כמובן ישיבה זקופה במידת האפשר, על כסא או בישיבה מזרחית על הרצפה. מומלץ אם כן להגביה את משטח האכילה עצמו על מנת למנוע כיפוף של עמוד השדרה. לאנשים מבוגרים, או אנשים עם בעיות גב למיניהם מומלץ מאד לשבת על כיסא עם משענת בעלת שיפוע קל אחורה ולשאת את צלחת האכילה בידם.

שכיבה על צד שמאל לאחר האכילה
למרות שזה לא מומלץ, רבים אוכלים יתר על מידה ונשכבים מיד בתום הארוחה.
במקרה זה המלצתי היא לשכב על צד שמאל, מה שבאופן מפתיע הוכח כיוצר פחות לחץ על הקיבה והמעי הדק ומפריע פחות משכיבה על הגב, על צד ימין וכמובן על הבטן.

כמובן שאכילה במנח של שכיבה על הגב יכולה לסכן חיים ויש להימנע ממנה לחלוטין, כמו גם אכילה תוך כדי הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים (למעט שימוש בעל ניסיון בחטיפי אנרגיה למיניהם) או נהיגה ברכב.

אופן האכילה המומלץ ביותר
משמעת הינה אחת מהמידות החשובות ביותר לאלו הפועלים להשגת בריאות בחייהם. המרחק הגדול בין הרצון לשנות את אורח חיים ולחיות אורח חיים בריא מתוך מקום שלם ומאושר ולא סובל ומיוסר, הינו גדול מאד ודורש המון תעצומות נפש וכוחות רבים.

כאשר המדובר הוא על אופן האכילה, תמיד נמצא הקשר ישיר בין אורח חייו של האדם לאופן בו הוא אוכל. מעגל הקסמים יוצר מצב בו אורח החיים מלא סטרס, או כזה הכולל בתוכו סטרס כלשהו מפחית משמעותית את רמת המודעות שלנו לעצמנו ומרחיק אותנו מהקול הפנימי, מה שבמקרה המדובר גורם לאכילה לא נכונה, תהליך שכאשר מתקיים תקופה ארוכה יביא להפרעות פיסיולוגיות קלות עד קשות. כמובן שההפרעות הפיסיולוגיות יתגברו או יחלשו עקב גורמים נוספים.

חלק ממאפייני העולם המתועש והמודרני הוא הקניית כלים "להתמודדות נוחה יותר עם החיים" היום-יומיים, מה שלעיתים יעשה טוב, אך לרוב יעשה רע ביותר. במקרה שלנו הדוגמאות הטובות ביותר הם דוכני ה-

אכילה נכונה בהסתכלות המוחלטת שלה, ואולי מעט קיצונית ולא מתאימה למצבם של מרבית האנשים, היא ישיבה בשקט ואכילה ללא התעסקות בשום גורם נוסף. הגבול הקיצוני השני ממנו נרצה להימנע הוא כפי שכבר ציינתי אכילה תוך כדי תנועה, נהיגה וכדומה.
בין שניהם ישנם עוד כל מיני אופני אכילה לא ממש מומלצים כמו אכילה תוך כדי צפייה בטלוויזיה, אכילה (נשנוש מרבי) באירועים חברתיים– לרוב אכילה זו תהיה בעמידה, תוך כדי שיח והיא כוללת שתייה מרובה של אלכוהול, אכילה תוך כדי עבודה ועוד.

אז למה לא לאכול תוך כדי
הבעיה העיקרית של אכילה תוך כדי היא אכילת יתר. מחקרים רבים מראים קשר ישיר בין השמנה לאכילה מרובה תוך כדי צפייה בטלוויזיה. ישנן שלוש סיבות עיקריות להשמנה מסוג זה

טלוויזיה עדיין נחשבת לגורם העיקרי בגלל שכמותית היא הכלי העיקרי שבשימוש. עם זאת מבחינת ההשפעה של האכילה תוך כדי אין הבדל כלל בין צפייה בטלוויזיה, משחק במחשב, עבודה על מחשב, עבודה בכלל ועוד גורמים מסיחי דעת בעת האכילה. וכן, גם קריאת ספר, עיתון ועוד הינם מסיחי דעת לא פחות.

ניתן בהחלט להוסיף לכל אלו את הסיכון הבטיחותי באכילה תוך כדי התעסקות בפעילות המסיחה את הדעת, כאשר הסכנה העיקרית הינה היחנקות, אך סכנות רבות נוספות קיימות...

ומה עם ארוחה בחברה?
אין תשובה חד משמעית בנושא זה, בעיקר כיוון שבחברות שונות בעלות אופי שונה, נראה צורות אכילה שונות בחברה. ניתן לומר על פי רוב כי שהיה בחברה טובה מועילה בהחלט למצב הנפשי בו מצוי האדם מה שיכול בהחלט לקדם בריאות, וזאת ללא כל קשר למזון עצמו.

בנוסף, אכילה בחברה אצל רוב האנשים לא מתקיימת על בסיס יום-יומי אלא בממוצע פעם אחת-פעמיים לשבוע, ובמקרים אלו זה אירוע אחד לאורך היום, לכן רק אם אופי הארוחה ו/או החברה אינו נכון וטוב יכול להיגרם נזק.
אם כך, יש לבחון טוב את אופי הארוחה החל מהמזונות המוגשים בה ועד לאופן בו האכילה נעשית ולהחליט האם זה נכון עבורי לאכול בסעודה מסוג זה.
למשל, קיים הבדל מאד גדול בין ארוחת בשרים על האש, שם רוב האכילה נעשית בעמידה ומלווה בשתייה מרובה של אלכוהול, לשתיית מרק משפחתית בליל חורף קר.
 
אז כמה באמת מותר לשתות תוך כדי אכילה?
כמו בכל הכתבה לא אתייחס במקרה לזה למה מותר ומה אסור לשתות, כאשר לכולם די ברור כי השתיה היחידה שניתן להכריז עליה כשתיה נאותה היא מים.

לפני ההמלצה חשוב להבין מעט את הפיסיולוגיה על רגל אחת העומדת מאחורי שתייה ואכילה יחד. המזון אותו אנו אוכלים מגיע לקיבה שם הוא עובר פירוק עיקרי לפני מעברו למעי הדק ומשם הלאה לכלי הדם, לכבד, למעי הגס ועוד. פירוק המזון בקיבה נעשה בעיקר על ידי אנזימים מסוגים שונים, הפועלים על המזון כאשר הוא מגיע לקיבה. ריכוז האנזימים וכמותם בקיבה משפיעים לטובה או לרעה על איכות העיכול, כאשר רבים הם האנשים שהפרעות העיכול שלהם נובעות בגלל מחסור באנזימי עיכול.

מים אינם דורשים אנזימים לעיכול וכאשר אנו שותים מים תוך כדי אכילה אנו למעשה מדללים את ריכוז אנזימי העיכול בקיבה ומפריעים לתהליך העיכול. בעיה גדולה יותר מתרחשת כאשר אנו שותים משקאות שאינם מים שכן מצריכים אנזימי עיכול ואז נוצר "פקק" עיכולי שיכול להביא לתסיסת המזון והפרעות עיכול קשות.

המלצות הטובה ביותר הינן:

∙ שתייה לאורך כל היום – רבים האנשים שאינם מרבים לשתות לאורך היום מים ומגיעים מעט מיובשים או חסרי נוזלים לארוחה. בשעת הארוחה תתגבר תחושת הצמא, מה שיביא לשתייה מרובה.
שתייה מרובה של משקאות ממותקים (קולה, ספרייט, מיצים לא טבעיים וכדומה) לאורך היום, גם היא מביאה להתייבשות מינימאלית.

∙ שתיית כוס מים חצי שעה או רבע שעה לפני הארוחה.

∙ לא לשתות בעת הארוחה כלל – זו ההמלצה הטובה ביותר. במקרה והארוחה יבשה במיוחד ניתן לשתות מעט מאד (עד כוס קטנה במהלך הארוחה).

∙ שתייה חצי שעה לאחר הארוחה או יותר

בפרק הבא של הרגלי אכילה נכונים אדון במה עושים כאשר לא שבעים ומהם גורמי מטשטשי שובע, ההשפעה השלילית של כמות אכילה גדולה ומעטה על מצבים שונים, איך אני יודע כמה לאכול- טיפים שימושיים ומה הקשר לצום.