הרגלי אכילה נכונים - פרק ב'

בפרק הקודם של כתבה זו דנתי במשמעות העמוקה של המזון, הרבה לפני המימדים שהחברה יוצרת כל הזמן עבורו וברגשות השליליים והקשרם אל המזון אותו אנו אוכלים. כמו כן, דובר על המערכת הפיסיולוגית האחראית על בקרת הרעב והשובע ותחושות נוספות המעוררות בקרבנו רעב.

הרצון שלנו לאכול הוא זה שיביא אותנו אל המטבח על מנת להכין את המזון בו חשקה נפשנו, כאשר גם כאן מצבנו הכללי מהווה גורם מכריע על איכות המזון הסופית. כאשר אני מתייחס ליחס בין המצב הכללי בו שרוי האדם לאופן הכנת המזון אני למעשה מתאר את כל הגורמים המשפיעים על האופן בו תיווצר הארוחה, החל מארוחת

Fast-Food אופיינית עד למזון טרי המבושל בבית, אך על אלו אדבר בהמשך.

אם כך, מה משפיע על אופן השגת המזון?
באופן די אבסורדי הדרך להשגת המזון עומדת בניגוד מוחלט לחשיבות הרבה שאנו מעניקים לו. כמו כן, ניווכח לראות כי לרוב מתקיים גורם הענשה סמוי- שהרי אכילה נכונה יכולה לשפר תפקודים בעבודה, להגביר ערנות בלימודים, ליצור אווירה ביתית יותר, לחסוך בעלויות ועוד. האבסורד הגדול הוא שמחד נאמר כי מזון הוא צורך הישרדותי ואכן נראה כי ההתייחסות אליו היא כזו, היינו "בוא נאכל, מה זה משנה מה" ומאידך ההשקעה הרבה הנדרשת על מנת לאכול בריא. הרגלי חיים ואכילה בריאה הכוללת בתוכה הכנה של האוכל אינה דורשת יותר אנרגיה מצפייה ממושכת בטלוויזיה, גלישה באינטרנט ועוד.

כלומר, קיים הבדל משמעותי בין אדם המשיג מזונותיו על ידי גידול שלהם בגינה שלו או אדם המשיג מזונותיו על ידי הזמנתם מהתפריט. כמובן שהמקרה הראשון נתפס כיום כדרך מעט קיצונית, למרות שכך גם ניתן לומר על הדרך השנייה שפשוט הפכה להיות מקובלת, אך בקרב אנשים המגדלים מזונותיהם היא קיצונית בעצמה. בין שני הדרכים ישנם דרכים נוספות להשגת המזון כמו שילוב של גידול וקניה, קניית מצרכי המזון, קו-אופ שכונתי ועוד.

מהי אם כן חשיבות הכנת האוכל?
הקשר הנפשי והרוחני עם המזון הנאכל חשוב ביותר והוא מקדם בריאות עיקרי. הרגלי האכילה למעשה מתחילים בקשר הרגשי שלנו עם המזון, ולא רק הקשר המבשר לנו אותות של רעב או זה המספק לנו את ההנאה בעת האכילה עצמה. הדו שיח העמוק והאוהב שלנו עם המזון יכול להתחיל בגידול המזון בגינה, קניית המזון והכנת המזון.
רבות דובר על האוכל של סבתא שטעים יותר ומחקרים רבים אף ניסו לבדוק עניין זה, כמובן ללא הצלחה יתרה. שוחרי המזון הבריא יאמרו כי האוכל של סבתא טעים אך לא תמיד בריא ואכן כך הדבר, לפחות במישור החומרי של העניין. הכנת מזון באהבה מעלה בהחלט את הערך התזונתי של המזון, ולא את זה הניתן למדידה במספרים.
מעבר לכך, ניתן לומר בוודאות כי רק על ידי הכנה של האוכל ניתן לדעת מה בדיוק נאכל ועניין זה חשוב במיוחד שכן באוכלנו בחוץ אין אנו ממש יודעים מה יש בצלחת (תבלינים, מזונות סמויים ועוד), אנו לא יודעים מהי מידת הטריות של המזון (כן, גם במסעדות יוקרה) ואנו לא ממש יודעים מה נגע בו.

הכנת מזון יוצרת אווירה ביתית ולראייה בית  הסבתא המלא באווירה טובה, זאת בעיקר בגלל האוכל. כיצד? ריחות הבישול המרחפים להם באוויר משפיעים במישרין על מוחם של הסובבים ויוצרים תחושת נועם ורוגע, שהם הכנה מצוינת לאכילה עצמה.
המימד הנוסף הוא שבעת בישול תוך רגשות אהבה, ניחוחות המזון מכילים אנרגיה של אהבה המגיעה אל יושבי הבית והשכנים ויוצרת הרמוניה ממשית!

מעבר לכל אלו, יש את המישור הפיסיולוגי הדורש מהלך הדרגתי יותר של הכנה לקראת המזון הנכנס לגוף. אם נביט לעבר האדם הקדמון שלנו נוכל לתאר לעצמנו כי מרגע שאדם היה רעב ועד שאכל הוא היה צריך לעבור כברת דרך מכובדת במיוחד. המתחכמים בינינו יאמרו כי גם על ידי המתנה לפיצה שהוזמנה זה עתה בטלפון אנו מספקים לגוף את הזמן הדרוש להפריש אנזימים מעכלים לעיכול נכון ועוד מהלכים פיסיולוגיים הדורשים מרחב זמן בין ההחלטה לאכול והאכילה עצמה. עדיין קיים הבדל עצום בין התהליכים המתרחשים בגוף בזמן בישול והכנת אוכל (רמת גרייה גבוהה) להמתנה לאוכל בבית (רמת גרייה נמוכה מאד).

חשיבות המצב הנפשי והרוחני בעת הכנת המזון
הודו היא אחת המדינות שהעניקו חשיבות רבה ביותר לאופן הכנת המזון, שכן המפגש בין הדת למזון שכיחה ברמה היום-יומית לרבות מנחות לאלים של מזון בבתי המקדש, טרם אכילה, בנסיעה, מאורע משפחתי, טקסי קבורה ועוד. בספר הטעם שבצמחונות (אדי ראג') של חסידות קרישנה ניתן למצוא הסברים מעניינים במיוחד הנוגעים בחשיבות הכנת האוכל; "בכדי להעריך כראוי את הבישול הוודי יש להבין אותו על רקע התרבות הוודית. המילה וודה פירושה "ידע מוחלט" והספרות העתיקה בהודו ידועה כספרות הוודית... הדבר שמבדיל את הבישול הוודי משאר סוגי הבישול היא תודעתו הרוחנית של המבשל, מודעותו לכך שהוא מתקין את המזון כמנחה לאלוהים....קרישנה אומר כי הוא מקבל מנחת מזון צמחוני, אפילו רק עלה, פרי או כוס מים, אם זה מוצע לו באהבה. ברוב חסדו הוא טועם את המנחה והופך אותה לרוחנית. המזון הופך עתה לקרישנה פרסאדה, או לחסדו של קרישנה, ואכילה רגילה הופכת לסגידה, ליחסי אהבה עם הריבון."
"תוצאותיה של אכילת פרסאדה שונה מאכילת מזון אשר בושל למען רווח, למען עינוגה של הלשון, או אפילו לצורך קיום. בשעת הבישול צצות במוחנו מחשבות רבות... מחשבותיו החומריות של המבשל משפיעות באופן סמוי על מי שאוכל את המזון".

אכילה בזמנים מוגדרים מראש
בשנים האחרונות צצו להן לא מעט דיאטות שונות, כאשר בכולן ניתנת חשיבות רבה במיוחד על זמני אכילה מוגדרים מראש. כל נושא זמני האכילה החל עוד לפני שנים רבות וניתן למצוא תיעודים רבים לחשיבות הרבה של העניין, כאשר מבנה הזמנים היה מושפע מהתפיסה של תפקוד האיברים בגוף בזמנים השונים לצד האפקט האנרגטי של המזון. בהמשך הגדרת זמני אכילה נכונים שילבה גם את שיקול תפקודי היום-יום והניסיון להתאים את הארוחות למהלכן.
כיום, תזונאים רבים ינסו ליצור מערך מובנה שלם המגדיר את זמני האכילה המומלצים למטופל הספציפי, תוך התחשבות בגורמים פיסיולוגיים, זמני עבודה, פעילות גופנית, שינה מול ערות, עיסוקים נוספים, טעם, סוג דם ועוד.

מהן אם כן זמני האכילה המומלצים? על שאלה זו לא קל לענות, בעיקר כיוון שהגורמים המשפיעים על ההחלטה רבים ואינדיבידואליים. להלן שני כללים הרווחים לכל:

אכילה לפני שינה – אכילה בסמוך לשינה, היינו עד שעתיים לפני השינה, לא מומלצת כלל ויכולה להביא למצבים פיסיולוגיים ורגשיים לא טובים כלל. מצבים אלו יכולים להיות גזים, כאבי בטן, עייפות ביום המחר, שינה לא טובה, חלומות לא טובים ואף סיוטי לילה ועוד.

רווחים בין הארוחות – תלוי בסוג המזון הנאכל, למשל משך העיכול של בשר ארוך בהרבה ממשך העיכול של מלפפון. מרווח הזמן המומלץ הוא כ-4 שעות. עם זאת ארוחה בשרית יכולה לשהות בקיבה ובמעי הדק גם כשמונה שעות מסיומה! רווחים נכונים בין הארוחות מתאפשרות כמובן תודות לאכילת מזונות מתאימים ואיכותיים והיא מאפשרת לגוף לנוח בין הארוחות ולהתעסק עם הדברים הנוספים הנדרשים ממנו. כך ניתן לשפר תפקודים רבים במהלך היום.

האם זה עד כדי כך קריטי לאכול בזמנים מוגדרים מראש?
ההתעקשות המוגזמת לעיתים שמביאים מטופלים על עצמם, כמובן יחד עם גישה טיפולית, יכולים ליצור מצבי חוסר רבים, מה שיכול להביא להפסקת התהליך ולקטיעת הדרך לבריאות טובה. תהליך הדרגתי הינו הכרח לרוב האנשים תוך הגדרת יעדים ברורים של מדד הצלחה.

רצוי למצוא את המהלך המתאים ברמה האישית ושבתוכו מרגישים כי נוצרת התקדמות. תהליך זה יכול גם להיות אי אכילה בזמנים מוגדרים מראש, אך כן אכילה עם הגדרות ברורות.

פרק א' בהרגלי אכילה נכונים
פרק ג' בהרגלי אכילה נכונים
פרק ד' בהרגלי אכילה נכונים