כל הכתבות בקטגוריית "פרה-פוסטים
איש הרימונים
בוקר נוסף מבשר לי אתגר,
ובפסיעות ראשונות בפה יבש אני ניגש לדמות אותה הספקתי להעריץ במהלך החודש, מאז אני פה.
הדוכן שלו נקי מכל השאר, והוא מקפיד מדי יום להגיע ראשון. זאת אני יודע מפאת השעה שאני מגיע, למעשה ממש יחד איתו, עם איש הרימונים. רק מעט לאחר ההכנות שלו מגיעים אנשי הדוכנים הנוספים, כליהם בידיהם, מוכנים ליום נוסף.
אני לא שם לב אליהם, מלוא תשומת לבי באיש הרימונים, המורה שלי, הגורו. מיד לאחר שהוא מחייך אלי לבוקר טוב ולא פוצה את פיו הוא ניגש למלאכת ההכנה שכוללת מיקום, אבזור העמדה וניקיון נוסף, העמדת שלטים, שטיפה מחודשת של הרימונים וסידור שלהם בסל (הוא לא שוכח להשפריץ עליהם מים) ולבסוף המקדש הקטן עומד. או אז, הוא מחל בתפילת הבוקר שלו, נעימה ונטולת ספק היא נשמעת, נרגשת ורוטטת והעיניים שלו אומרות אור. אני מביט ושוכח, משחרר מעלי כל ידע קדום הנישא בי בחיי ולומד.
כעת מגיע השלב בו אנו מנהלים שיחה פשוטה, כזו של מזג האויר, חלומות בלילה, מוסיקה מעניינת וגם, לעיתים הגיגי רוח. איש הרימונים מכין לי את כוס המיץ האדומה שלי, אני ניגש הצידה אל מעבר ומתבונן בו. איש הרימונים שחי את חייו הפשוטים, שטען בפני כי הוא שמח על שניתנה לו ההזדמנות להשקות אנשים בכל טוב, שעורו עדין ומבטו שופע טוב, איש הרימונים שידע צער ושמחה, איש הרימונים שחדל מלחפש זה זמן מה…
אני מביט בתחושות כבוד ויודע בעצב שמהול בשמחה שאני איני כזה, אני מעולם אחר. ועד היום, כל אימת שאני נזכר באיש הרימונים אני יודע כי סוד הפשטות הוא בהפסקת השוטטות
ניקוי גוף ותרבות הצריכה
ההבנה שלי את הפוסט הזה חלחלה אט אט לאחר קריאה מענגת של חיבור מאת ארנה קזין על תרבות הצריכה | במרחק הליכה, חיבור בהחלט מומלץ לכל העוסק ברפואה טבעית, להרחבת הדעת. למרות שלכאורה לא קיים קשר ביניהם. היה לי ברור שהוא קיים באיזשהו אופן, גם אם פרדוקסאלי ומעורר מחלוקת, רק שמחשבתי טרם העלתה אותו על שפתיי.
משום מה, אי נוחות מתעוררת בקרבי נוכח שיח על ניקויי גוף, בעיקר ניקוי כבד, כזו שיכולה לעיתים ליצור דחייה מסוימת. תחושה זו מוכרת לי והיא תוצאה של אי סיפוק והרגשה כי הדברים לא חותרים למהות האמיתית שלהם, לאמת שלהם. החיבור עזר לי להבין כי לצד התעסקות סינטטית לא מועטה סביב הרפואה הטבעית ותחומיה הרבים, אני מצליח להריח ניחוחות סינטטיים לא נעימים גם סביב כל נושא ניקוי ושיקום הגוף.
האם יכול להיות עניין סינטטי בתהליך כל כך טבעי ופשוט (אם כי לא תמיד) כמו בזה שעובר המנקה את גופו? הרי לרוב, ניקויי הגוף מלווים בדיאטה חריפה או צום של מספר ימים, פורמולת צמחים כזו או אחרת, דיקור טוב בכל מיני אזורים ועוד שיטות נלוות. ואם אכן הוא קיים, שהרי אני חייב לסמוך על התחושות שלי, הפחיד אותי לדעת מהו המקור שלו. אותגרתי.
תרבות הצריכה, למרות המושג המופשט והלא תמיד יאה, מתאפיינת בעיקר בניצול רגעי וזמני של עולם החומר עד לכדי תחושת חוסר סיפוק והחלפתו באחד אחר. העולם והתעשיינים בראשם כספקים של תרבות צריכה, דאגו לייצר את הכלים הדרושים להתנהלות מסוג זה, החל ממוצרים חד פעמיים ועד מוצרים בעלי תחולת חיים מצומצמת ידועה מראש. השימוש במדיה גם כן מעורר את תאוות ההחלפה וה"התחדשות" והתוצאות הן פגיעה תרבותית ויצירת ניכור וחוסר איכות. איכות, כפי שמתוארת על ידי רוברט.מ.פירסיג בספרו הנהדר ליילה, יכולה להיות מושגת על ידי מתן תשומת לב מרבי לעשייה מכל סוג שהוא, זאת לצד אהבה לעשייה זו.
ניקוי גוף הינו תהליך מחייב, תהליך ארוך ומורכב, פשוט ומהנה, מאתגר ומעורר. הוא אינו חבילת אחד פלוס אחד הניתנת להחלפה מדי פעם, ולא תמצאו פרסומות כלשהן בטובתו. עם זאת, הוא נתפס לרוב כמוצר זוהר לא פחות ממק-בוק חדש ויוקרתי, כזה ש"חייבים לנסות אותו פעם אחת…".
נראה כי הלך המחשבה הוא שתהליך ניקוי בן שבוע עד שלושה שבועות יכול להבריא מכל תחלואות העולם, להפחית 15 קילוגרם ולהרגיש נינוחות מלאה עם עצמנו. אכן המציאות יכולה להיות כלל לא רחוקה, אלא שהמרכיב החסר פה על מנת להשיג את המבוקש הוא הבנת התהליך השלם.
הראייה הרווחת בקרב האוכלוסייה היא עדיין קצרת טווח ולבטח חלק מההתרחקות שנוצרה בעשרות השנים האחרונות מהרפואה הטבעית, על כן, ניקוי הגוף נתפס כמשהו רומנטי היכול ליצור עתיד ורוד יותר, זה שישרת את החתונה הקרובה של הבת שלי…
על מנת להטמיע תהליך ניקוי, יש להבין כי הוא לעולם לא מסתכם בשבוע עד שלושה שבועות, הוא תהליך לחיים, הוא בחירה בשינוי, הוא הבנה כי ישנם מרכיבים רבים שעל מנת לנקות ולזכך גם אותם אנו אמורים וצריכים להקדיש לזה זמן רב ולפנות את התודעה דרך אורח חיים לעניינים חשובים אלו.
איכות במקרה הזה היא ראיית התהליך השלם, היכרות עמוקה איתו ועשייה מלאה וללא פשרות בדרך להשגת אושר ובריאות, ניקיון ואחדות.
לא על המחויבות לבדה
הספיקו מספר שניות בעודי מביט בה מבעד לזכוכית המכונית, מספר שניות של מבט בעיניים על מנת לזהות את אותו המבט, זה המוכר. היא הייתה בשנות ה-70 לחייה, פאה לראשה ואיפור כבד על פניה כמו תפאורה בהצגת ילדים. לשבת, היא בחרה ביגוד נוח וצעקני משהו, כזה שאינו ממש מותאם את גילה הנשגב. יאה היה לה לגברת לו בחרה לחצות את הכביש במעבר החצייה, זה שסמוך לכיכר, אלא שבחירתה באותו היום הייתה להיות צעירה במספר שנים ולחצו באלכסון את הכביש, הרבה לפני מעבר החצייה.
אני עדיין תוהה האם היא ידעה שאין לה סיכוי לבצע חצייה מסוג זה ושזה עניין מסכן חיים עבורה, או שמא, שגעון הגדלות שאפף אותה והרצון העמוק שלה להישאר צעירה העלימו באורח נס את התחושות הארציות הניתזות מבעד לגופה… או אולי פשוט ערפל תודעתי ופיסי כלשהו המאפיין את הגיל…
המפגש עם החלקים הלא נעימים בנו והניסיון המתמיד לחמוק מהם, להעלים אותם, מתחיל כבר בגיל צעיר מאד. אני עוד זוכר את המבט בעיניי באירוע נוסף בו הנחתי לתמימות להחבא בארון והעזתי בתבוסתניות רבה להיכנס לעולמם של המבוגריםף אלו שלא קיבלו את עולמי הילד. יכול להיות שכבר אז מפגש עם איש הרימונים היה פותר לי המון בעיות…
ההתעסקות המתמדת במציאות ירוקה אחרת, יפה יותר, מרחיקה אותנו מעצמנו וזה מתקיים במישורים שונים וברמות שונות לאורך חיינו. המחיר של תרבות הצריכה בעולם מודרני הינו מידת הדחיינות של כל מה שלא נראה טוב, לא נשמע טוב וכדומה. הוצאה של אלו מחיינו יוצרת אשליה זמנית שהכל ורוד וטוב, החל מ- Iphone דרך זריקת אשפה ועד נטילת אנטיביוטיקה.
עם זאת, התבוננות מעמיקה באותם חלקים בחיינו מהם אנו סולדים ונמענים מלהיפגש, לא רק מלמדת אותנו את התועלת שהם מביאים עימם אלא גם מאפשרת לנו לקבל את האחר. ייתכן מאד כי חוסר היכולת שלנו, הפחד שלנו מעצמנו נובע גם מחוסר היכולת של החברה לקבל אותנו כמות שאנו, או אז, נאמץ לנו דמות אחרת, כזו שתואמת את הדרישה הקולקטיבית.
במסגרת הקליניקה אני נפגש לא מעט עם מטופלים שמגיעים עם מחלה אחת או מספר. וזה בדיוק כמו שזה נשמע; “הם מגיעים עם מחלה", המחלה היא אורחת, מישהו זר, לא הם! לוקח זמן להבין ולקבל את המחלה כחלק בלתי נפרד מהיישות שלך, לוקח עוד יותר זמן להבין ולהסתכל לתהליכים הנפשיים שהובילו אותך למצב בו אתה נמצא ולוקח שנים, אם לא גלגולים להבין את המשמועיות העמוקות יותר.
חלק גדול מהבעיה הוא נושא המיתוג עליו ארחיב בפוסט אחר, בקצרה אומר רק כי מיצוג המחלות יוצר תפישה תהליכית שגויה בקרב רבים, תפישה תבניתית של איך הדברים אמורים להיראות תוך הוצאת האני מהמשוואה.
תהליך השגת הבריאות יכול להיות הבזק רגעי של תובנה, עם זאת, לרוב הוא מורכב הרבה יותר וכרוך באומץ רב, להסתכל לעצמך בעיניים ולאהוב…